טקס החינה התימנית
טקס החינה התימנית מתנהל כאשר מלבישים את שני בני הזוג בתלבושת לפי מסורת צנעה. בהתחלה מוציאים את הזוג מחדר ההלבשה לאולם בשירה תימנית (זאפה) מפי הנשים ובליווי תוף מרים , תוף פח (טאנאקה) ובליווי נשים הנושאות על ראשם קערות קלועות צבעוניות ("מזאהר") שבתוכם נרות דולקים ומעוטרים בפרחים צבעוניים זרעי חיטה וביצים מקושטות. .
החינה עצמה עשויה מחומר אורגני המצוי בעלי הכופר ומורכב משתי טבעות בלתי רוויות המתחמצנות לצבע אדום זהוב בתהליך כימי
לכל אחד מפריטי הלבוש המסורתיים משמעות סמלית חשובה עבור הכלה הנכנסת לחיי הנישואין: צמח החינה עצמו - מסמל בתולין. התכשיט הכבד מהחזה עד הבטן - מסמל כניסה לחיים כבדים שהכלה יכולה להפוך ליקרים ויפים. כובע ותכשיט לסנטר - הכלה נכנסת למסגרת - חיי הנישואין המשותפים. אבל - המסגרת יפה, והכוונה בזאת היא לומר - "שקלי מלותייך", כמו ששוקלים הכסף והזהב עלייך.
פעמונים על המצח בכובע - סמל לפריון. צבעם האדום של התכשיטים - בצבע האדום משתמשים נגד עין הרע, והוא גם סמל לקרום הבתולין.
בהתאם למסורת, על החתן לקנות בעצמו את הצבע הניתן על ידיו ועל ידי כלתו והוא נמרח על כפות ידיהם בצורה עגולה, כרמז לצורת מטבע - שהינה ברכת שפע.
חינה תימנית
בקרב עדות תימן, נהוגים טקסי חינה רבים ומגוונים, המשתנים בהתאם למיקומם הגיאוגרפי. כמעט לכל עיר תלבושת חינה הייחודית רק לה.
הגיוון בתלבושת יהיה בצבע הבדים, ברקמת הבד, בתכשיטים ובאביזרים הנלווים.
המנהג הוא שהורי הכלה מארגנים ומשלמים את הוצאות הטקס.
בתימן, המנהג הקדום היה לחגוג את טקס החינה בהפרדה מוחלטת. הגברים היו חוגגים עם החתן והנשים- עם הכלה. כל אחד מבני הזוג היה יושב עם אורחיו, שהיו מפנקים אותו, רוקדים לכבודו ומברכים אותו כאילו היה מלך.
תלבושת החינה התימנית
התלבושת, אמנם עשירה מאד באלמנטים אומנותיים, בתכשיטים וברקמות, אך צנועה וסגורה מאד.
הכלה, מכוסה כולה ואפשר לראות רק את פניה, כפות ידיה וכפות רגליה.
האביזרים המרכיבים את התלבושת התימנית האסלית לחינה
לכפות רגליה תגרוב הכלה רגליות - הנקראות כביר, המגיעות עד ברכיה ומעוטרות רקמת כסף.
על רגליה וידיה תענוד גם תכשיטים הנקראים נאגש, ובנוסף, על ידיה תענוד שלושה צמידי כסף.
הכלה, לרוב תולבש בשמלה מוזהבת- שנקראת מזה’ר, שאותן תיעטרנה שרשראות גדולות ומרהיבות הבנויות מדוגאג, כתוב, ריאל וקהארב.
לצידי ראשה- משאגר, אקווז ודנאדל
לראשה תחבוש את התשבוק ומתחתיו תכשיט סנטר שנקרא לאבה.
התכשיטים, עשויים בעבודת יד, לרוב על ידי גברי העדה, והבדים- רקומים בעבודת-יד נתפרים בעבודת יד כמיטב המסורת התימנית על ידי נשות העדה.
בימי קדם, התלבושת לחינה התימנית כללה כובע גרגוש נמוך (קרקוש אל מזהר) כשאותו מעטרים תכשיטים כגון: קובל, ריאל, סלוס, זנאביל וסלסאט.
במאה האחרונה, הוסיפו גם כובע גדול המעוטר פרחים הנקרא - תשבוקטקס
החינה התימנית נערך כשבוע לפני החתונה.
הזוג, יולבש כמיטב המסורת התימנית במספר תלבושות במשך הערב.
בתחילת הערב יולבשו החתן והכלה בתלבושות הגבוהות (תשבוק), לקראת אמצע הערב הם יחליפו את תלבושותיהם בתלבושות הנמוכות (קרקוש) ולקראת סוף הערב יוחלפו התלבושות בפעם האחרונה בתלבושת כפרית- שנקראת חיידני.
טקס החינה עצמו מתחיל בשירה, ממשיך בברכות הורי הכלה, לאחריהם מברכים הורי החתן, ולבסוף, מספר נציגים בכירים מן המשפחות מברכים את הזוג ומאחלים להם ברכת דרך צלחה.